התחברות לקורס

מבוא לתולדות הרישום

אהבתם? מוזמנים לשתף

מהו רישום? למה הרישום הוא הבסיס לכל יצירת אמנות חזותית וכיצד השתמשו בו אמני העבר הגדולים

מבוא

רישום הוא תהליך של יצירת ייצוג חזותי או תמונה על ידי יצירת סימנים על משטח דו מימדי. ניתן לעשות זאת עם כלים שונים, כגון עפרונות, עטים, פחם, דיו או מכשירים דיגיטליים. רישום הוא מדיום בעל מטרות שונות ויכול להיות מופשט או ריאליסטי ולשרת מטרות שונות, כולל מחקר, יצירה מוגמרת, סקיצה או תרגום חזותי של רעיון. אמנים משתמשים ברישום כצורה בסיסית של תקשורת חזותית, והוא יכול להקיף מגוון רחב של סגנונות וטכניקות. רישום הוא צורת אמנות רב-תכליתית ונגישה שהייתה נהוגה לאורך ההיסטוריה האנושית

הרישום מופיע לראשונה בציורי מערות בצרפת וספרד בתקופת האמנות הקדומה שלפני הספירה. כיוון שרישום הינו מדיום שזקוק לתנאי שימור מעולים אין שרידי רישום רבים מתקופות מוקדמות בתולדות האמנות.

במאה ה-13 טכניקות ייצור נייר הגיעו לאירופה. ייצור נייר היה קל יותר וגזל פחות זמן מאשר מתיחות, ניקוי וייבוש עורות של בעלי חיים עבור קלף ואמנים החלו להשתמש בנייר בתדירות גבוהה יותר ויותר. אך עדיין, רישומים לא נחשבו לאמנות יפה,  בשל חוסר יראת הכבוד שיוחסה להם וכן בשל שימור לקוי, ולכן עדיין לא קיימים הרבה רישומים מתקופת זמן זו.

בתקופת הרנסנס (בערך 1330 – 1550 למניינם), הרישום הפך לפופולרי הרבה יותר מאשר במאות הקודמות ונחשב לבסיס לכל יצירה באמנות. לפני שהתלמידים יכלו ללמוד לצייר, לפסל או לבנות, הם היו צריכים ללמוד לצייר בצורה מדויקת. במהלך תקופת זמן זו, אמנים החלו לצייר מדמות העירום החיה לראשונה ובשל כך, דמויות ברישומים ובציורים פיתחו ריאליזם גדול יותר. אמני הרנסנס הבולטים כגון לאונרדו ומיכלאנג’לו השתמשו ברישום ככלי המחקר העיקרי של על מנת להבין את מבנה הגוף האנושי-אנטומיה, וכן את חוקי העולם החזותי- פרספקטיבה.

הרישום שימש אף את אמני הפרסקאות אשר היו מציירים את הקומפוזיציה שלהם על גבי גבס תחילה לפני שצבעו אותו. ביצוע מחקרים מרובים עזר לאמן למצוא אזורים בעייתיים לפני שצייר אותו בקנה מידה עצום – כפי שנאמר: “אם אתה לא יכול לצייר אותו בקטן, גם לא תוכל לצייר אותו בגדול”.

הרישום אף סייע לאמנים להעתיק את עבודותיהם לקיר כאשר הם היו מציירים את הקומפוזיציה שלהם על פיסת נייר גדולה (כמו קרטון קל משקל) וחוררים חורים קטנים לאורך כל הקווים שלהם. אחר כך הם היו מרימים אותו אל הקיר ומכים אותו בשקית מלאה בפחם, כך שכשהנייר יוסר, יהיו להם קווי מתאר של הציור שלהם על הקיר. זו טכניקה שימושית עד היום.

אמנים פלמים מהמאה החמש עשרה השתמשו בחוט כסף על נייר לבן. טכניקה זו נעשית על ידי הכנת דף נייר עם פריימר או ג’סו ואז ציור עם חתיכת מתכת (בדרך כלל כסף, אם כי משתמשים גם בנחושת וזהב) במקום גרפיט.

כשר הומצא הגרפיט לראשונה בתחילת המאה ה-15 , חשבו שזה סוג של תרכובת עופרת, וזו הסיבה שעד היום אנחנו עדיין קוראים לזה ” עופרת” למרות שאין בה עופרת. למעשה, עפרונות מודרניים הם תערובת של אבקת גרפיט וחימר שנשרפים בכבשן. על ידי שינוי היחס בין חימר לגרפיט, קשיות העיפרון משתנה.

במאות ה-17 וה-18 , החשיבות של דיוק מוחלט ברישום פינתה את מקומה לטיפול חופשי יותר ששיקף את סגנון הבארוק באמנות. אמנות הבארוק הייתה מוגזמת על מנת לייצר דרמה ואמנים נטו להשתמש יותר במדיום כתמי כגון דיו. בתקופה זו גם פשטה טכניקה חדשה לרישום בצורת “תחריט” אשר מהווה את ראשיתו של תהליך הדפוס. המאה ה-17 נחשבת לתור הזהב של התחריט, כאשר האמן ההולנדי רמברנדט ואן ריין הוא הדמות המרכזית. תקופת הרוקוקו נשלטה על ידי הטעם והתרבות הצרפתיים. יצירות אמנות מתקופת זמן זו מאופיינות בנושאים ופעילויות עליזים, לרוב קלילים, עם דגש על קישוט ויוקרה. בעוד שתקופת הבארוק העדיפה קווים נועזים וסצנות דרמטיות, יצירות אמנות מתקופת הרוקוקו הן לעתים קרובות מאוד רכות ועדינות באופיים. עבודת הקו הפכה פחות קשוחה ונעשה שימוש בפסטלים לעתים קרובות כדי לשפר עוד יותר את האסתטיקה החדשה הזו.