התחברות לקורס

“ורמיר”-נקודת האור

אהבתם? מוזמנים לשתף

מה עושה אותו לאמן הבולט והאהוב ביותר על כל-כך הרבה אמנים בכל העולם?

מה עושה אותו לאמן הבולט והאהוב ביותר על כל-כך הרבה אמנים בכל העולם?

יאן וֵרמִיר (או יוהאנס וֵרמִיר; בהולנדית: Johannes Vermeer‏; 31 באוקטובר 1632 – 15 בדצמבר 1675) היה צייר הולנדי, שחי בין השנים 1632 ל 1675 והשתייך לתור הזהב של תקופת הבארוק ואשר הרבה לצייר סצינות פנים ביתיות של חיי המעמד הבינוני.

הקשר שלי עם ורמיר התחיל עוד בילדותי כאשר ציירתי את ההעתק הראשון של נערה עם עגיל פנינה בגיל 10.
ורמיר הוא מאסטר ששלמות היא ההגדרה של רוב הציורים שלו.
מאסטר של אור
מאסטר של אדג׳ים
מאסטר של צבע
שילוב של ריכוז ורגישות בשיא התגלמותם.

ורמיר הביא לעולם את הצבעים המפתיעים ואת נקודות האור והוא בעצם אבי הפוינטיאליזם.
הרבה לפני שגילו את הצבעים המשלימים ורמיר משתמש בצבעי יסוד (כחול אדום צהוב) במרבית ציוריו. פלטה בסיסית אך גאונית.
הקונטרסט כמעט תמיד עוצמתי,
ותחושת האור חזקה כתוצאה מכך.

לא פעם מתגלה נקודת אור צבעונית  בצבע בלתי צפוי ובקנווס חשוף המתגלה דרך שכבת צבע דקה ומאחד את הציור בהרמוניה נפלאה.
ורמיר משלב כתמים חמים וקרים בכל חלק קטן בציור ויוצר על ידי כך תחושת חיות בלתי נתפסת בציוריו.
לאורך השנים חקרתי את ציוריו, את הקומפוזיציות המורכבות שלו ואפילו מצאתי ״טעויות מכוונות״ בפרספקטיבות המתמטיות וביחסי הגודל של האלמנטים בציוריו. הוא מוסיף או מוחק חלקים בקומפוזיציה ללא קשר למתרחש במציאות.
ורמיר לא טועה, אלא משנה ומתאים את המציאות לטובת הציורים שלו כדי ליצור שלמות.
.
מורמיר לומדים סבלנות רוך והשתהות.
‏השילוב בין הפשטה ודיוק, ירידה לפרטים מול יחסי כתמים בסיסיים.
ההתבוננות בציורים של ורמיר לעולם לא ממצה את עצמה כל ציור הוא עולם בפני עצמו. ותמיד כדאי להתבונן בהם בהגדלה.
כמובן אין ספק בעובדה שורמיר עשה שימוש מתוחכם באביזרים אופטיים (כגון קאמרה אובסקורה) אך אין זה מפחית דבר מגאוניותו. להפך. ורמיר ידע לנצל את הטכנולוגיות שעמדו לרשותו כדי להביא את הציור לרמה גבוהה יותר ויצר מהפך אמיתי בתולדות האמנות.
אין הרבה מידע לגבי חייו ותהליכי היצירה שלו, אין רישומי הכנה וגם בצילומי הרנטגן אין עדויות לשכבות תחתונות.
נראה כאילו הציור ממש התגלה לעיניו  על הקנבס בדרך כלשהי וכל שהיה עליו לעשות הוא פשוט לצייר את מה שהוא רואה.
אין שכבות צבע, אין כמעט שינויים בציור, מלבד תזוזות קטנות בציורים ספורים או מחיקת ציורים מהקיר, אך מלבד זאת הכל מדוד ומדוייק ויושב בדיוק במקום.
ורמיר שולט בציור, שולט בצבע. שולט בקומפוזיציה. שולט בטכניקה.
.
רוב ציוריו מתארים דמויות בתוך ביתן, עוסקות בשיחה, בנגינה או בעבודה.
מעט מאוד ידוע על חייו מלבד העובדה שגדל ופעל בדלפט שבהולנד.

פרנסתו של ורמיר נמצאה רוב השנים בדוחק, ממכירת תמונותיו וממסחר בתמונות. במהלך הקריירה הלא ארוכה שלו, בשנים 1654–1670 (תיארוכי התמונה הראשונה והאחרונה שלו) יצר רק כ-35 תמונות. הוא חי עם אשתו ו-11 ילדיו בבית חמותו.
אחרי מותו מכרה אלמנתו את כל תמונותיו שנותרו בידיה למועצת העיר בתמורה לקצבה זעירה.

בשנים האחרונות זכה ורמיר להד מרשים בזכות הספר “נערה עם עגיל פנינה” מאת טרייסי שבלייה.
הספר הפך לסרט בשם זה בשנת 2003

ציוריו המוקדמים עסקו בנושאים דתיים

אך בתוך זמן קצר, כשהוא עדיין באמצע שנות העשרים שלו, גיבש ורמיר סגנון רעיוני שילווה כמעט את כל ציוריו מכאן ואילך.
ציורים אלו מציגים פנים חדר (ככל הנראה של שני חדרים ומטבח בביתו), עם אור השוטף אותו מבעד לחלון בצידה השמאלי של התמונה.
בציור מופיעות נשים, לרוב לבדן, עוסקות במלאכות היומיום ולעיתים מנגנות או לצד כלי נגינה, קוראות, כותבות או עובדות.
בשני ציורים מופיע גבר לבדו (ייתכן, דיוקן האמן) עסוק במחקר
גיאוגרפיה או באסטרונומיה
ושני ציורים נוספים “נוף העיר דלפט” ו”הרחוב הקטן” (1657-61) הם ציורי נוף

מוגבלים לא פחות האביזרים בציוריו. כמעט בכל ציור ניתן למצוא את אותם חלונות, כיסאות, שטיח וכיסוי שולחן, מפות, כלי מים, וכן הלאה. ורמיר, כך נדמה, מגלה בהם עניין דומה ואף גדול מזה שהוא מגלה בדמויות האנושיות המופיעות בציורים. סלסילת הלחם או מוזגת החלב, כך נדמה, מעניינים אותו באותה מידה ומאותה נקודת התייחסות: שניהם עבורו פיסות חומר שהאור מאיר אותן, משתקף בהן וחודר דרכן
הצללים אצל ורמיר, לראשונה בציור האירופאי,
והופכים להיות מוארים וקרים יותר מצבעי האדמה החמים.
ורמיר הוא מראשוני הציירים שציירו את מעמד הביניים ומלאכות היומיום לעומת ציירי העבר שנושאי הציור עבורם היו בעיקר מעמד האצולה, מיתולוגיה או נושאים דתיים.
בציוריו של ורמיר אנו רואים לראשונה תפיסת מרחב הקשורה לעומק שדה מוגבל כאשר חלקים מסויימים בציור נראים חדים וברורים ואילו חלקים אחרים נראים מטושטשים ולא בפוקוס ומאפשרים לעין שלנו לנוע בחופשיות אל עבר הנושא המרכזי.
ההנחות מדוייקות ללא שכבות צבע עבות ומשרות קלילות כאילו ורמיר ראה בדיוק כיצד איך לצייר כל חלק בקנבס ללא טעויות.
השימוש של ורמיר באור הוא בלתי רגיל ונראה כאילו האור בוקע מן הדמויות עצמן וזורח החוצה
הוא פשוט הופך צבע לאור בצורה מצמררת.
הדמויות בציוריו נראות תמיד שלוות ומלאות ריכוז, לגמרי בתוך עצמן ומשאירות אותנו בחוץ כצופים במתרחש מהצד. אנחנו מתבוננים בציור בשקט, כדי לא להפריע להרמוניה והריכוז של הדמויות, לא לקטוע את הרגע הקסום הזה.
הוא מצייר בעיקר נשים, וניכרת תחושת כבוד אנושית ביותר, בין אם הוא מצייר גברת או משרתת אין זה משנה. היחס הוא אותו יחס. יחס של כבוד, התבוננות והנצחה. לכן אנחנו מרגישים טוב במחיצת ציוריו, גם אנחנו מרגישים את אותה שלווה ריכוז וכבוד בלתי מעורער בתור הצופים ומתמזגים עם אוירת הציור.
וזה כנראה הקסם בציוריו.
.
מומלץ להכנס לפרוייקט ״meet vermeer” מבית “google art and culture” ולצפות בכל יצירותיו ברזולוציה גבוהה ואפילו בגלריה וירטאלית במציאות רבודה

 

ציורים

תקריבים