בקורס פורטרט אני מלמדת בימים אלו דיוקן עצמי בפחם- תרגיל מאתגר במיוחד…
דיוקן עצמי מפגיש את התלמידים לא רק עם טכניקה אלא גם עם הצורך בדיוק, סבלנות והתבוננות כנה.
אחת התלמידות בקורס היא תלמידה רצינית, משקיעה ומוכשרת.
היא ציירה סקיצות רבות, עבדה בחופשיות, חזרה שוב ושוב על אותו דיוקן – אבל למרות כל ההשקעה, התוצאה פשוט לא הייתה דומה לה.
היה רישום יפה, הייתה הבעה, אבל הדמיון – הדבר שהכי נדרש ממנה – לא הופיע.
בשלב הזה הכנסנו לתהליך כלי נוסף: מדידות.
מדידות של יחסים, מרחקים, גבהים ורוחבים. פתאום קרה משהו מעניין – הרישום הבא כבר נראה אחרת לגמרי.
לא רק “יפה יותר”, אלא מדויק יותר, משכנע יותר, ובעיקר דומה.
המקרה הזה מדגים נקודה קריטית בלימוד רישום:
כישרון, השקעה ותרגול הם תנאים חשובים – אבל הם לא תחליף ללימוד נכון.
עבודה חופשית בלבד עלולה להוביל למאמץ רב עם תוצאות מאכזבות.
מדידות אינן מגבילות את היצירתיות; הן יוצרות לה בסיס.
הן חוסכות תסכול, מחדדות את הראייה ומאפשרות לרישום להגיע למקום מספק ומדויק.
מי שרוצה להשיג דמיון אמיתי בפורטרט – ובמיוחד בדיוקן עצמי – חייב ללמוד איך למדוד.
וכשמשלבים אותו עם רגישות, תרגול והתבוננות, התוצאות מגיעות מהר יותר מהמצופה.
